|
|
|
|
כיוון - דעות שונות כיוון אחד
| גליון מס' 71 סיון - אלול תש"ע, יוני - אוגוסט 2010 | | | | 
|
מס' תגובות: 0
כיוון 71
קריאת כיוון - דין עמנואל כדין ישראל
 מחול השדים סביב חסידות סלונים הגיע לשיאו המכוער בהתנהלות שופטי בג"ץ שלא מחלו על כבודם ושלחו לכלא תשעה אבות לבנות שלומדות בעמנואל. מה היה לנו שם, בעמנואל, שהצריך את בג"ץ להכריח את אנשי החצר החסידית הקיצונית הזאת לבחור בין דין תורה לדין המדינה, ובכך הכריח אותם למעשה לבזות את החלטת בית המשפט – מעשה שבגינו נשלחו לכלא? אם נקרא מתוך פסק הדין עצמו, נמצא שעורך הדין מרדכי בס, שמונה מטעם משרד החינוך לבדוק מה קורה בעמנואל, הגיע למסקנה ש"אכן בית הספר 'בית יעקב' בעמנואל פוצל למעשה, שלא כראוי ותוך פגיעה בהוראות שבדין ובסדרי המינהל התקינים, לשני בתי ספר נפרדים, אולם פיצול זה, עם כל השלילה שבו, נעשה שלא מתוך כוונה להפלות בין התלמידות על רקע עדתי וגם בפועל אין בו משום אפליה כזו. קביעתי האחרונה באה למרות שאני ער לממד הכמותי של ההתפלגות העדתית בין שני בתי הספר...
מס' תגובות: 5
כיוון 71
מוישה רוזן הלך לעולמו
 ליאת קרן
ראוי ורצוי לציין בדפי 'כיוון' את מותו של מוישה רוזן, מייסד "יהודים למען
ישוע" ודמות מוכרת ומשפיעה על דורות של חסידי ישוע יהודיים ולא-יהודיים
בארצות הברית ובעולם. מוישה רוזן הלך לעולמו בגיל 78 ב-19 במאי 2010, וכעת
הוא שמח בנוכחות אדונו. רבים ספדו לו מבני משפחתו ובקרב החוג הרחב של
יהודים למען ישוע.
על אף ההתנגדות החריפה שלה זכה רוזן בחייו מיהודים רבים, היו כמה שהספידו
אותו גם בעיתונות הישראלית. חלקם עשו זאת תוך ציטוט חלקי מאמרים שהתפרסמו
בחו"ל, כמו למשל ההספד של איילין ווּ שהופיע לראשונה ב"לוס אנג'לס טיימס"
ולאחר כן הודפס ב"ג'רוסלם פוסט" (30 במאי 2010 – "מוישה רוזן, מייסד יהודים
למען ישוע"). בין היתר כתבה ווּ ש"רוזן ייסד את 'יהודים למען ישוע' בסן
פרנסיסקו ב-1973, ובמשך העשור הבא הפך את התנועה לתופעה משגשגת שמשכה אלפי
מתנצרים מבין הצעירים של עידן התרבות-הנגדית. הצלחתה עוררה את זעמם של
מנהיגים יהודיים שגינו את רוזן כראש כת ונלחמו נגדו באמצעות קבוצות כמו
'יהודים למען היהדות'. 'אף פעם לא קיבלתי על עצמי החלטה לעזוב את הקהילה
היהודית', אמר רוזן ל'נוי יורק מגזין' ב-1986. 'אנו מבקשים להישאר בתוך
היהדות ולחלוק איתה. אנו מבקשים ליצור אקלים שבו יעלו כל מני רעיונות
שיתקבלו או יידחו ללא אינדוקטרינציה מוקדמת'".
בעיתון "הארץ" (23 במאי 2010 – "מוישה רוזן מייסד יהודים למען ישוע מת בגיל
78"; מהדורה אנגלית) נכתב שרוזן "ייסד רשמית את הקבוצה הגדולה ביותר בעולם
של יהודים משיחיים, אשר מאמינים שאין סתירה בין להיות יהודי לבין קבלתו של
ישוע כמשיח, בסן פרנסיסקו ב-1973 והנהיג את הארגון עד ל-1996. הארגון,
שחבריו באים מהנצרות והיהדות כאחד, מפרסם עלון חדשות באתר שיש לו מעל
200,000 מנויים. הארגון לא זכה לקבל ברכה מידי המוסדות היהודיים הרשמיים".
מס' תגובות: 7
כיוון 71
משיח במחסום – ועכשיו הסרט
 צבי סדן
זמן קצר לאחר שהסתיים הכינוס "משיח במחסום" בחודש מארס האחרון שעליו דווח
בהרחבה בגיליון הקודם של כיוון (מס' 70), יצא לאור על גבי תקליטור הסרט
"עִם א-לוהים לצדנו"
(With God on Our Side). יכול להיות שהכוונה הייתה ליצור סרט תעודה על
הכיבוש הישראלי אולם בפועל, כפי שקורה פעמים רבות בסרטי תעודה, יצא תחת ידי
היוצרים מסמך חד-צדדי התואם את עמדתם של אנשים שהמציאות עבורם פשוטה. יש
טובים ויש רעים, והיהודים הם הרעים.
שם הסרט הוא בהשראת שני פסוקים מספר יהושע (משום מה הפסוקים לקוחים דווקא
מספר שעוסק בכיבוש הארץ שנתן א-לוהים לישראל): "ויהי בהיות יהושע ביריחו
ויישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו
ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה'" (ה, יג-יד). לאור
פסוק זה אומרים יוצרי הסרט את הדברים האלה: "אנחנו מאמינים שהפסוק הזה
[יד] נכון גם היום, שא-לוהים אינו לוקח צד של קבוצות אנשים, עמים או
אג'נדות. במקום זה הוא של כל בני האדם. לאורך ההיסטוריה, אלה שהצהירו
שא-לוהים לצדם עשו בזה שימוש כדי להצדיק מעשי זוועה שנעשו בשם ישוע. אנחנו
מאמינים שגם הפעם ישנם נוצרים הניגשים לאנשים במזרח התיכון תוך שהם מצהירים
שא-לוהים לצדם בדרך שמבטלת זכויות אדם ומעניקה תמיכה חד-צדדית למדינה
חילונית ומעלה קבוצת אנשים אחת מעל אחרת תוך שימוש בתנ"ך להצדקת דרכם.
אנחנו מאמינים שיש דרך טובה יותר, דרך של צדק, שלום ואהבה ליהודים
ולפלשתינים".
שבועת האמונים לצדק, לשלום ולאהבה נמסה לאורך הסרט. בסוף נותר הצופה בתחושה
שהצדק השלום והאהבה הנוצרית נוטפים רק לכיוון אחד ושלא-לוהים יש אג'נדה
אנטי-ישראלית ברורה. אין בסרט ולו רמז של אמפתיה לאותה מדינה חילונית שלא
נוקבים בשמה. גם אין אהבה גדולה בין מי שעומד מאחורי הסרט לבין "נוצרים
ציוניים" דוגמת ג'ון האגיי והשגרירות הנוצרית בירושלים...
מס' תגובות: 6
כיוון 71
משה – איש הא-להים
 סופרים יהודים-הלניסטיים על משה – איש הא-להים
חמי פוטר
במדרש תהלים צ, ה כתוב כך: "דבר אחר תפילה למשה איש הא-לוהים... ומשה עלה
אצלו ונקרא איש, וכשירד נקרא א-לוהים. דבר אחר, כשעלה למקום שאין אוכלין
ושותין, וגם הוא לא אכל ולא שתה נקרא א-לוהים, וכשירד ואכל ושתה נקרא איש.
אמר ר' אבין ממחציתו ולמעלה נקרא א-לוהים, וממחציתו ולמטה נקרא איש". כפי
שניתן לראות ממדרש זה שנוצר בשלהי העת העתיקה דרשו החכמים את הסמיכות "איש
הא-לוהים" כשני תארים נפרדים של משה – "איש וא-לוהים". לכאורה לא הייתה
לחז"ל שום סיבה לדרוש את הפסוק הזה בניגוד למשמעותו הברורה וללכת בניגוד
לכללי התחביר. גם הפסוק משמות ז, א שבו אומר הקב"ה למשה: "ראה נתתיך
א-לוהים לפרעה" עורר את החכמים לומר דברים באותו הכיוון. גם השומרונים,
שבדומה לחז"ל האמינו רק באל אחד, אמרו דברים תמוהים ביותר על מעמדו של משה:
"ויאמר משה משה – גילה לו שהוא ילבש את האלוהות והנבואה... קח ממני אלוהות
וחזק בה את נבואתך" (תבת מרקה ד, ב, ה, ב, תרגום ז' בן-חיים). הן במדרשי
חז"ל והן בספרות השומרונית לא חסרים מדרשים המייחסים למשה מידה זו או אחרת
של אלוהות, גם אם אצל חז"ל העניין נשאר בדרך כלל בתחום של משחקי מילים.
אולם אם נלך אחורה מחז"ל ומהשומרונים אל התקופה ההלניסטית-רומית, נגלה שפע
של התייחסויות אל משה כדמות על-טבעית ואפילו אלוהית. כפי שנראה מן הטקסטים
שנסקור, מחבריהם לא הסתפקו במשחקי מילים וייחסו למשה תכונות, אופי ומעמד
אלוהיים. נתחיל כמצופה בשני המחברים הגדולים של התקופה, פילון האלכסנדרוני
ויוספוס פלאוויוס (יוסף בן-מתתיהו). שניהם היו אנשים חכמים, משכילים ודי
רציונליים, ולכן השתדלו להימנע מפירושים וממסורות מוזרות יתר על המידה.
אולם נראה כי שניהם היו מודעים למסורת על עלייתו של משה השמיימה בעודו חי
וניסו לטשטש אותה או לפרשה באופן אלגורי. כך, כאשר יוספוס משכתב בקדמוניות
היהודים ד 326 את פרשת מותו של משה, הוא כותב דברים מוזרים ביותר: "פתאום
ענן נעמד מעליו והוא נהיה בלתי נראה [או: נעלם] באיזה גיא. אולם, בספרים
הקדושים כתב על עצמו שמת, בחששו שבגלל עודף המידה הטובה מסביבו יעזו לומר
כי הוא חזר לאלוהות" (תרגום המחבר). מן החלק הראשון של המשפט משתמע שמשה לא
באמת מת, אולם לא ברור מה רצה יוספוס לומר בחלקו השני. נראה כי הוא רצה
לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה – רמז ליודעי עניין לאן לקח הענן את
משה, ולהדיוטות פירש שלא צריך להגזים על אודות עלייתו השמיימה. זוהי טכניקה
של כתיבה שגם אבות הכנסייה הצטיינו בה – לא לכולם צריך לספר את כל רזי
הא-לוהים – יש סיפורים שמספרים לעמי הארצות, ויש כאלה שרק "החבר'ה
המתקדמים" ראויים לשמוע.
פילון היה עוד פחות הגיוני ועקבי מאשר יוספוס, אולם גם הוא לא חש בנוח עם
המסורות על אודות עלייתו של משה השמיימה שככל הנראה רווחו בסביבתו היהודית.
לכן הוא פירש את עניין פטירתו באופן אלגורי – מבחינתו, נפשו של משה כבר
עלתה אל הספירות השמימיות וחברה אל מקהלת המלאכים בעודו חי. לפי פילון,
בשירת "האזינו" קיבץ משה מסביבו את יסודות היקום, הארץ, השמים, המלאכים וכל
בני האלמוות, ו"משסיים את שירתו השזורה כביכול ביראת שמים ובאהבת אדם, החל
משה לעבור מחיי תמותה אל חיי אלמוות, וקמעא קמעא חש בפרידתם של שני
רכיביו: גופו הנפשט, כמו קונכייה, ונפשו הנחשפת וכמהה להגירתה הטבעית מן
העולם הזה" (על המידות הטובות 76). לפי פילון, בדרך זו הלך משה "להתנחל"
אצל הקב"ה. פילון לא ראה בעין יפה את הגוף הגשמי, גם אם מסורות על התחייה
מן המתים בגוף רווחו בקרב יהודים אחרים באלכסנדריה.
מס' תגובות: 2
כיוון 71
זבחי צדק
 בגדי כהונה מכפרין
צבי סדן
חלק מדיני העבודה שעליהם מדבר מחבר האיגרת אל העברים (ט, א) כוללים גם את
בגדיו של הכוהן הגדול שספר שמות מקדיש להם פרק מיוחד. בין היתר נאמר על
הבגדים: "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבדו ולתפארות. ואתה תדבר אל כל
חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרון לקדשו ולכהנו לי. אלה
הבגדים אשר יעשו, חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קודש
לאהרון אחיך ולבניו לכהנו לי" (שמות כח, ב-ד). בנוסף לששת חלקי הלבוש האלה
לבש הכוהן גם מכנסיים וציץ – מעין כתר של זהב. סך כל פרטי הלבוש האלה היו
שמונה, וכוהן גדול שהחסיר אפילו אחד משמונת הבגדים היה חייב במיתה. כוהן
רגיל, הדיוט בשפת חז"ל, היה חייב בארבעה בגדים (כותונת, מכנסיים, מגבעת
ואבנט). את שמונת הבגדים היה הכוהן הגדול לובש כל השנה חוץ מיום הכיפורים
שבו היה לובש רק ארבעה בגדים של כוהן הדיוט.
בחינת החומרים שמהם היו עשויים בגדי הכוהן הגדול מגלה שלהוציא את אבני
החושן, הם היו עשויים מאותם חומרים שמהם הייתה עשויה הפרוכת: אריג עשוי
מחוטי צמר ופשתן (שש) צבועים תכלת, ארגמן ותולעת שני וצבע לבן טבעי. לבגדי
הכוהן הגדול נוסף גם חוט זהב (קיימת מחלוקת האם האריג של בגדי הכוהן היה
עשוי שעטנז או שהבגדים התחתונים היו עשויים בד פשתן והעליונים מצמר).
הפרוכת לעומת זאת הייתה תלויה על עמודים מצופים זהב. על הפרוכת היו רקומים
שני כרובים, ונראה לפי זה שכשהיה לבוש בשמונת בגדיו הזכיר הכוהן הגדול
במראהו את הכרובים הרקומים על הפרוכת. הוא היה כעין מלאך ה' המהלך במשכן.
המלים 'כבוד' ו'תפארת' מקבלות משמעות מיוחדת אם מקבלים את דברי הרמב"ן ששני
הכרובים נקראו אחד "כבוד" והשני "תפארת" (ראו רמב"ן על שמות כה, כא).
הכפורת, כפי ששמה אומר במפורש, מכפרת, ומזה אפשר להניח שגם בגדי הכוהן
הגדול מכפרים. רמז נוסף לכוחם של הבגדים לכפר נמצא בסדר הפרשיות שכמובן
אינו סתמי. מסמיכות פרשת בגדי הכוהן (שמות כז, כ-כח, מג) לקורבן המילואים
(שמות כט) שבפרשת 'תצווה', הגיע ר' ענני בר ששון למסקנה שהדבר בא ללמד על
הכלל "מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין" (ערכין טז, א).
הבגד של כל הכוהנים, בכלל זה של הכוהן הגדול, נקרא כותונת, והיא נארגה
מחוטי פשתן כך שהייתה ללא תפרים חוץ מהשרוולים שנארגו בנפרד ונתפרו
לכותונת. לא היינו זקוקים לפרט הזה לולא התיאור הלכאורה מיותר של הכותונת
שלבש ישוע: "וְהַכֻּתֹּנֶת לֹא-הָיְתָה תְפוּרָה כִּי אִם-מַעֲשֵׂה אֹרֵג
מִפִּיהָ וְעַד-קָצֶהָ" (יוחנן יט, כג). הציניקנים יאמרו שיוחנן שתל את
הפרט הזה באיגרת שלו בכוונה כדי ליצור את ה'ספין' שיציג את ישוע בתור המלך
או כוהן דוד שעליו אומר הכתוב "וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (שמ"ב ו, יד).
לנו נראה יותר לחשוב שכל פרט בחייו ישוע לא היה מקרי, וזה כולל גם את הלבוש
המיוחד הזה שדמה לכותונת כוהנים. פרט הלבוש הזה שמוזכר בהקשר מותו של ישוע
מתחבר כמובן לדימוי שלו בברית החדשה שמציגה אותו גם ככוהן וגם כקורבן.
נראה שהקשר זה של כותונת-כוהן-קורבן נרמז כבר בתנ"ך ומאוחר יותר גם בפרשנות
חז"ל.
מס' תגובות: 7
כיוון 71
חבל על המטקה: קייטנה זה לא משחק
 מיכל חריש "הקייטנות הן כמו מכבסה. עם כל הכתמים שדבקו בך במשך הזמן אתה בא לקייטנה ושם אתה מתכבס ומתנקה, ואז אתה חוזר אל המקום שממנו באת ולכל הלכלוך שיידבק בך עד הקייטנה הבאה. כילד אולי לא תמיד אתה יודע מה לעשות עם זה, אך התקווה היא שיום אחד תוכל להתכבס בעצמך, כל הזמן, בלי להזדקק לקייטנות המכבסות". כך תיארה אחת הנערות שראיינתי את חוויית קייטנות הקיץ של המאמינים במבט לאחור. סביר להניח שכל הורה ששולח את ילדיו לקייטנה יודע מה מציע האירוע הקיצי הזה לילדיו, אבל לטובת מי שלא מתמצא בנושא אתאר אותן בקצרה. הקייטנות על פי רוב מתנהלות ביד השמונה, בכפר הבפטיסטים, בבית הספר הפיני ובכרי דשא שלחוף הכינרת. ילדים מגיעים אליהן מכיתה ב' ועד כיתה י"ב. מרבית מהילדים באים מבית של הורים המאמינים בישוע. חלק מהילדים רואים עצמם מאמינים וחלקם לא מגובשים. לעתים גם החברים של ילדי המאמינים מצטרפים לקייטנות. שבוע הקייטנה עמוס בפעילויות מהנות – משחקים, תחרויות ספורט, רחצה בבריכה, טיולים וכדומה. בנוסף על פעילות זו, שאופיינית לכל קייטנה, יש גם פעילות 'אידיאולוגית' של לימודי תנ"ך וברית חדשה, תפילה, "בילוי זמן שקט עם האדון" (פעילות שקשה להגדירה), "הלל" (שירים לכבוד א-לוהים וישוע) ואפילו "בישור" (פעילות מיסיונרית). מכיוון שאלו "קייטנות משיחיות", כל ילד חייב להחתים את הוריו על טופס שמעיד על כך שהם יודעים ומאשרים שילדם ילמד בקייטנה מהברית החדשה וישמע על ישוע. שוחחתי עם כמה צעירים לפני צבא ואחריו שהשתתפו בקייטנות מאז שהיו ילדים קטנים כדי לשמוע מהם על החוויות שלהם מהקייטנות האלה – מהם הדברים שהשפיעו עליהם ומהי דעתם על הקייטנות האלה במבט לאחור (כל שמותיהם שמורים במערכת). שאלתי מה משך אותם להשתתף בקייטנות. חלקם השיבו שהלכו לקייטנות כדי לפגוש חברים ולעשות כיף. אחרים אמרו שהלכו כי "זה מה שכולם עשו" או "כדי לצאת מהבית". גם חוויות וזיכרונות מהקייטנות אינן דומות. אחת סיפרה שאהבה במיוחד את השירים, הריקודים, המוזיקה וההלל. אחר סיפר שהוא זוכר שבכה לאורך כל הקייטנה הראשונה שלו כי לא היו לו חברים, ולכן לא השתתף בקייטנות כמה שנים לאחר מכן. עם השוני הצפוי בזיכרונות ובחוויות בכל זאת התקבל הרושם מאלה ששוחחתי עמם שהם אהבו את משחקי המים, התחרויות ופעילות הספורט...
מס' תגובות: 9
עוד בגליון 71
מס' תגובות: 0
|
|
